זמן התאוששות - פסיכולוגית

 

 
זמן התאוששות - פסיכולוגית
מיכל יערון, לעוף - פסיכולוגיית ספורט מתקדמת

אחד הדברים החשובים ביותר של פסיכולוג ספורט הוא ההקשבה והלמידה, גם מהספורטאים אותם אני מלווה. השבוע, בשיחה עם ספורטאי מקצוען שאני מלווה הוא שאל שאלה תמימה לחלוטין, "אז מה אני עושה אחרי החטאה? זה פשוט מוציא אותי מפוקוס לכל המשחק, הורס אותי". הבנתי אותו מצוין.

אחת הסיבות העיקריות לכך שספורטאים משתמשים בסמים היא הרצון לתת לגוף להתאושש מהר מעומסים גדולים. הטור דה פראנס הינו אחד מאירועי האופניים הקשים בעולם מבחינה פיזית. הקושי הפיסי היומיומי יביא את הרוכב אשר גופו יצליח להתאושש מיום ליום לאורך המרוץ לעמדת ניצחון. חלק מהעדויות על שימוש בחומרים אסורים בטור דה פראנס הן על סמים שעוזרים לגוף להתאושש.

גם מאמנים שמכינים תכניות אימון מביאים בחשבון את צורך הגוף להתאושש- הם יעשו הפסקות בין האימונים, יתנו יום חופש בשבוע חלקם, ויקחו בחשבון בעיקר את הצורך של המרכיב הפיזי, הגופני.

אך האם ההתאוששות היא רק פיזית? האם אפשר לדבר על התאוששות במונחים פסיכולוגים? הרי מה היתה השאלה של שחקן הכדורסל שאני מלוה ובמה הוא רצה עזרה? להתאושש.

הקושי הנפשי שחווים הספורטאים אחרי כל מפלה ואי הצלחה בחייהם בעולם הספורט, הוא קושי אדיר. זה לא רק בהפסד משחק או תחרות, אלא גם תוך כדי המשחק- החטאה, החמצה, טעות.

בשגרת אימונים, גם אצל המקצוענים ביותר, חשוב לשזור יום חופש כדי לתת לנפש, לנשמה, להתאושש מהעייפות הפסיכולוגית המצטברת. מעבר לכך, כל אירוע של אי הצלחה הוא אירוע שורט וכואב. אחרי משחקים ותחרויות, גם בהצלחה וגם בכישלון יש צורך בהתאוששות נפשית.

הצורך הזה מועצם תוך כדי המשחק עצמו, ובעיקר אחרי כשלון. כל פעם שעקפו אותך בריצה, כל החטאה לסל, כל החמצה של כדור במשחק כדורגל, או חבטה לא טובה בטניס- כל אירוע כזה דורש מהספורטאי להיות מסוגל להכיל את התסכול הכעס והאכזבה, להתנער ולהמשיך. המשמעות היא ללמוד להתאושש במיידי, בלי ימי מנוחה ובלי זמני הפסקה.

להיות ספורטאי זו עבודה קשה רגשית ויש לעבוד על זה בצורה מקצועית בצד הפסיכולוגי.